המלצת קריאה - ואנגרי

מכירים את ההרגשה הזאת, כשאתם מסיימים ספר, ומרגישים כאילו חייתם חיים שלמים עם הדמות הראשית? ועכשיו, כשהספר הסתיים, משהו חסר לכם בלב, כאילו איבדתם חבר קרוב. מכירים או לא מכירים, כך הרגשתי כשסיימתי לקרוא את ״ואנגרי״. 

ואנגרי מאטאיי היא (או בעצם- הייתה, לצערי הרב) אחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של מדינת קניה. היא הייתה מבריקה בחכמתה, פמינסטית, אוהבת טבע גדולה והכי חשוב- אישה שלא נכנעת לשום מוסכמה חברתית. היא הייתה אדם מעורר השראה, שגרמה למהפכה בגודל רציני (ואפילו זכתה בפרס נובל לשלום על כך).

הדבר הנפלא בלקרוא ספר על חייו של אדם, היא האפשרות לחוות אותו ״בגובה העיניים״- ללמוד על איך שחונכה והחוויות שעברה שבסופו של דבר גרמו לה להיות מי שהייתה. זה היתרון הענק בלקרוא ספר על דמות במקום ללמוד עליה מעט בשיעור, או לקרוא קצת בויקיפדיה.

מאוד נהניתי לקרוא על מקומות שבהם הייתי, בקניה. נהניתי לקרוא על התרבות השונה של השבטים הקנייתים- הרבה התנהגויות בספר היו שונות מאוד מהנורמה שלנו- בתי הבוץ שבהם הם גרים, ההליכה במשך שלוש השעות לבית הספר כל בוקר, ההתרחצות בנחל, הרגליים היחפות.

בספר גם לומדים על תקופות בהיסטוריה של קניה- בתחילת הספר מתוארת השליטה של הבריטים בארץ, המאבק נגדם, והפיתוח שהם גרמו לו. לאחר עזיבתם אנו לומדים על תקופת ההתייבשות של קניה, בעקבות כריתת העצים המרובה. לבסוף אנו מגיעים למהפכה הפמיניסטית, האקולוגית והדמוקרטית, שקרתה בזכות מאבקיה הרבים של ואנגרי.

אני ממליצה מאוד על הספר. הוא לימד אותי שכל אחד, אפילו האדם הכי "קטן" ו"לא חשוב" בעולם, יכול לגרום לשינוי. והאם זו לא המטרה של העמוד שלנו?

״את רואה, אמא, הרעיונות החדשים שלך נקלטו אצלי וזרעו בי רעיונות חדשים נוספים. המחשבות של בני האדם דומות כל כך לזרעי הצמחים שהרוח מפיצה אותם לכל עבר.״ התכסתה ואנגרי בשמיכה. ״וכשהרוח מפיצה אותם הם נופלים לאדמה והטובים שבהם נקלטים בה וצומחים...״