המלצת קריאה - גנבת הספרים

המלצה מאת שני כספי, זוכת תחרות ההמלצות שלנו!

גנבת הספרים נכתב על ידי מארק סוזאק, סופר אוסטרי שזהו ספרו הראשון.
המוות עסוק מאוד, בייחוד בתקופה הזאת שלגרמניה הנאצית, מלחמת העולם בפתח- אבל הכול רק מתחיל. היטלר כבר בשיאו בשלטון, המהפכה הנאצית מתחוללת בכול רחובות גרמניה. אפילו במינכן, העיירה הקטנה שאליה מגעיה ליזל.
ליזל היא ילדה בת 9 (אני מקווה שאני לא מתבלבלת). הוריה נשלחו למחנות על רקע דעותיהם הפוליטיות, והיא ואחיה נשלחו אל משפחת אומנה. אבל אחיה לא שורד את המסע. ליזל מגיעה אל מינכן, לאחר שנתלשה מכול מה שהיה מוכר לה עד היום, אם בכלל היה דבר כזה. היא מעולם לא קיבלה השכלה, אבל היה לה את הוריה, את אחיה. עכשיו כול זה נלקח ממנה.
המשפחה שאליה היא מגיע כוללת שני אנשים,בעל ואישה. הנס ורוזה הוברמן. הנס הוא נגן אקורדיון מקסים שמיד שובה את ליבה של ליזל,ומתפקד כאביה מאז והלאה, והקשר שנקשר בניהם מיוחד מאין כמוהו.רוזה היא אישה קשת רוח, אבל גם היא תופסת מקום בליבה הקטן של ליזל ממינגר. ויש את רודי, הילד שליווה את ילדותה ונשמר בזכרונה עד סוף ימיה. כן, יש לו השפעה כזאת על אנשים. לליזל ממינגר יש סוד קטן, שאותו היא חולקת רק עם הקרובים לה ביותר. היא גנבת ספרים. הספר הראשון שגנבה היה מדריך לקברן המתחיל בהלוויית אחיה, ואחריו עקבו רבים אחרים. הספרים מספרים לה את כול מה שהיא בעצמה לא יודעת, על העולם שהיה יכול להיות לה, על מקומות אחרים, אנשים אחרים. הם שובים אותה בקסמיה, והיא לא יכולה לעצור בעצמה מלגנוב אותם, כול פעם מדש. הספרים הם חבריה הקרובים ביותר.

הספר מסופר מנקודת המבט של המוות, שמראה עניין מיוחד בליזל לאחר שהוא נתקל בה במות אחיה. אבל נדמה שהסופר קצת שוכח את זה לפעמים אז אין דאגה- זה בכלל לא ספר מזעזע. זה גם לא ספר שואה, למקרה שתהיתם.
הוא כתוב בצורה פשוט... מדהימה. הפיוטיות בדיוק במקום הנכון, הסופר הצליח לא להיגרר לתיאורים מוגזמים, אלה לתיאורים ציוריים בדיוק ברמה ששובה את הלב, באמת . אפילו שיש התייחסות בייחוד לרגשות של ליזל בתור גוף שלישי, הסופר לא פוסח על דמויות אחרות, ומבהיר בצורה מדהימה את היופי שבתוך כול אחת מהן. כול הדמויות שובות לב, אחת אחת. אני במיוחד נדהמתי מהיופי שבו הסופר מצליח להעביר את נקודת המבט של ילדה תמימה, שהמציאות נושכת בה- על המלחמה.

זהו בערך, אני מקווה שאיך שהוא הצלחתי לכתוב את זה כמו שצריך. אתם מוזמנים להשאיר לי את ההתרשמות שלכם מהספר, אני אשמח אם עוד אנשים יקראו אותו.

המלצה מאת אלה גרופמן - הזוכה בקטגורית הפופולאריות בתחרות ההמלצות!

השנה 2059.

פייג' מארני, בת 19, עובדת בעולם התחתון של סאיון לונדון. היא בת חסותו של שר-צל, ועליה להשיג בשבילו מידע על ידי פריצה לנשמות של אנשים אחרים. פייג' היא חוצת חלומות - ובעולם של שלטון סאיון, היא בוגדת עם כל נשימה שלה.

ביום שחייה משתנים לעד, פייג' נחטפת, ואחרי שמזריקים לדמה סם הזיות, מעבירים אותה אל אוקספורד, מקומה של מושבת העונשין שאול 1. העיר מוחזקת בחשאי כבר מאתיים שנה בידי גזע רב עוצמה, לא אנושי, הנקרא רפאים. פייג' תהיה מעתה שבוייה אצל ''הסוהר'', מבני הרפאים הנעלים ביותר. הוא אדונה, והוא גם המנטור שלה, אבל הוא האויב המובהק ביותר שלה. פייג' מארני היא מעתה 40 - 59 - XX. כמו כל בני האנוש בשאול 1, היא נקראת במספר, לפי המועד שבו הגיעה לעיר, מועד שנקרא "עונת העצמות".

רק כדי להיות הוגנת, אני חייבת לציין שקניתי את הספר בידיעה שאני לא אקרא אותו בזמן הקרוב. לא רציתי להתחיל שוב סיפור חדש על גיבורה עם כוחות פלא שנקלעת לתוך משולש אהבה. אבל בגלל החופש והזמן הפנוי, מצאתי את עצמי קוראת ללא הפסקה (כמה מפתיע. . .) וגיליתי שהספר שונה לגמרי ממה שחשבתי.

אמנם זה עולם חדש, עלילה חדשה, סופרת חדשה, אבל אתם תתאהבו לתוך הספר. הוא לא דומה לשום דבר שהכרתם.

אני ממליצה בחום! ורק עצה אחד לסיום, אם תחליטו לקרוא את ''עונת העצמות", תכינו את עצמכם טוב טוב לסוף - אתם תהיו צמאים לספר המשך.

המלצת קריאה - ואנגרי

מכירים את ההרגשה הזאת, כשאתם מסיימים ספר, ומרגישים כאילו חייתם חיים שלמים עם הדמות הראשית? ועכשיו, כשהספר הסתיים, משהו חסר לכם בלב, כאילו איבדתם חבר קרוב. מכירים או לא מכירים, כך הרגשתי כשסיימתי לקרוא את ״ואנגרי״. 

ואנגרי מאטאיי היא (או בעצם- הייתה, לצערי הרב) אחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של מדינת קניה. היא הייתה מבריקה בחכמתה, פמינסטית, אוהבת טבע גדולה והכי חשוב- אישה שלא נכנעת לשום מוסכמה חברתית. היא הייתה אדם מעורר השראה, שגרמה למהפכה בגודל רציני (ואפילו זכתה בפרס נובל לשלום על כך).

הדבר הנפלא בלקרוא ספר על חייו של אדם, היא האפשרות לחוות אותו ״בגובה העיניים״- ללמוד על איך שחונכה והחוויות שעברה שבסופו של דבר גרמו לה להיות מי שהייתה. זה היתרון הענק בלקרוא ספר על דמות במקום ללמוד עליה מעט בשיעור, או לקרוא קצת בויקיפדיה.

מאוד נהניתי לקרוא על מקומות שבהם הייתי, בקניה. נהניתי לקרוא על התרבות השונה של השבטים הקנייתים- הרבה התנהגויות בספר היו שונות מאוד מהנורמה שלנו- בתי הבוץ שבהם הם גרים, ההליכה במשך שלוש השעות לבית הספר כל בוקר, ההתרחצות בנחל, הרגליים היחפות.

בספר גם לומדים על תקופות בהיסטוריה של קניה- בתחילת הספר מתוארת השליטה של הבריטים בארץ, המאבק נגדם, והפיתוח שהם גרמו לו. לאחר עזיבתם אנו לומדים על תקופת ההתייבשות של קניה, בעקבות כריתת העצים המרובה. לבסוף אנו מגיעים למהפכה הפמיניסטית, האקולוגית והדמוקרטית, שקרתה בזכות מאבקיה הרבים של ואנגרי.

אני ממליצה מאוד על הספר. הוא לימד אותי שכל אחד, אפילו האדם הכי "קטן" ו"לא חשוב" בעולם, יכול לגרום לשינוי. והאם זו לא המטרה של העמוד שלנו?

״את רואה, אמא, הרעיונות החדשים שלך נקלטו אצלי וזרעו בי רעיונות חדשים נוספים. המחשבות של בני האדם דומות כל כך לזרעי הצמחים שהרוח מפיצה אותם לכל עבר.״ התכסתה ואנגרי בשמיכה. ״וכשהרוח מפיצה אותם הם נופלים לאדמה והטובים שבהם נקלטים בה וצומחים...״

המלצת קריאה - ההוביט

אני מודה! אני מודה בפשע! מרימה ידיים! לא לירות!
לא קראתי אף ספר של טולקין עד שקראתי את "ההוביט". למה? עצלנות, בעיקר. תוכלו להבין אותי אם קראתם (או ניסיתם לקרוא) אחד מספריו. אבל זה לא תירוץ בשום פנים ואופן! אם עצלנות הייתה מונעת מאיתנו לקרוא, לא היה נוער קורא (ולמיטב ידיעתי יש לפחות 2100). ואם עצלנות הייתה מונעת מאיתנו לעשות דברים בכללי ובילבו בגינס לא היה יוצא להרפתקה הגדולה שלו, לא היה לנו "ההוביט" ואז העולם היה נוראי!

Anyway- "ההוביט", ללא ספק, הוא ספר חובה לכל חובב פנטזיה.
למה? ככה, כי אני אמרתי.
למה עוד? כי הוא פשוט מרתק.
למה עוד? כי אסור לראות סרטים בלי לקרוא את הספרים שעליהם הם מבוססים, זוכרים?

אז במסגרת הווידויים הרבים שמצאתי את עצמי כותבת בבלוג הזה- הנה עוד אחד: אחת הסיבות המרכזיות שבגללן קניתי את התרגום החדש של ההוביט, הייתה הכריכה. הו! השטחיות! אני יודעת, אני יודעת, לא שופטים ספר לפי הכריכה. אבל תסלחו לי – הכריכה פשוט מ-ה-מ-מ-ת. אני לא חושבת שאי פעם קרה לי מקרה כזה- שהייתי צריכה, פשוט הרגשתי צורך, שספר מסויים ישב לי על המדף בגלל כריכה. כנראה שההוביט יוצא דופן מהבחינה הזו!

אבל עזבו את השטחיות של הכריכה- היה שווה לקרוא את הספר ולו רק בשביל להגיע להערת המתרגמת שבסופו. מידית לאחר קריאת ההערה אתה מעריך יותר את המתרגמת (יעל אכמון הנהדרת!) ואת עבודת התרגום. פשוט אינסטקטיבית!

אבל שוב, עזבו אתכם משטויות- אתם רוצים תוכן! תוכן זוהי מילת המפתח! דברים חשובים שצריך לדעת על ההוביט:
הוביטים = יצורים קטנים (יותר מגמדים), אוהבי אוכל בכל צורותיו, שעירים ברגליהם, ובעיקר- לא הרפתקנים. וזו, ידידי, סטיגמה, שאותה מוחץ וכותש ההוביט בילבו בגינס, שיוצא להרפתקה ארוכה ואימתנית שתדרוש ממנו 100% אומץ לב וגבורה.

אני לא אשקר- הספר ארוך ולעיתים אף מייגע (חילקו את הספר לשלושה סרטים, אל תגידו לי שלא ציפיתם לזה!) – אבל הוא שווה כל רגע.
ההוביט = חובה!

הערה נוספת ואחרונה: מומלץ להקדיש זמן לכל פרק ופרק, ולא לעצור באמצע. בנוסף, עדיף לקרוא במקום חווייתי, כמו גינה ריחנית שטופה באור שמש, לדוגמא.

מתוך תקציר הספר:

"אל מר בילבו הפורץ, אנו מתכבדים להביע את תודתנו הכנה על הכנסת - האורחים ועל הסכמת כבודו לסיוע מקצועי. התנאים: תשלום במזומן מיד עם סיום העבודה, שיוכל להגיע עד החלק הארבעה - עשר של הרוח הכללי. הוצאות הנסיעה מובטחות בכל מקרה...הואיל וחשבנו שאין זה מן הנחוץ להפריע את מנוחת כב', הקדמנו ועשינו את הסידורים המתאימים. אנו נחכה לכב' בפנדק הדקרון האדום "גל - רם" בשעה אחת - עשרה בדיוק. באמונה שכב' יהיה מן המדיקים, באנו על החתום - תורין ושות'". פתק זה, שמצא ההוביט בילבו מתחת לשעון שבחדר - האורחים, סמל את ראשיתה של ההרפתקה שנקלע אליה כמעט בעל כרחו: הרפתקה עתירת - דמיון ורבת - תלאות, המביאה את הקורא אל ממלכות של קוסמים וננסים, שדונים ודרקונים.

המלצת קריאה - ימים של דם ואור כוכבים

מי המוזר שקרא את "בת העשן והעצם" ולא אהב אותו? מי? מי? יופי, אף אחד?

"ימים של דם ואור כוכבים" הוא ההמשך המסחרר של – נחשו(: - נכון, "בת העשן והעצם". במרכזו עומדת קארו, כימרה בצורת בת אנוש, אשר לאחר אירוע הסיום העצוב מאוד של הספר הקודם (לא אוסיף פה ספויילר למקרה שלא קראתם את הספר הראשון) זקוקים לה מאוד בצבא הכימרות בשל ידע מיוחד שיש לה. בעקבות בגידה ממישהו שהיא אוהבת היא מרגישה צורך עז לעזור, למרות שהמפקד של הכימרות, תיאגו, עוין במיוחד אליה ואולי גרם למותה (ושוב, לא אסביר את עצמי בגלל ספויילרים).

"ימים של דם ואור כוכבים" מלא באקשן, ואפילו יותר מהספר הקודם בסדרה. הדמויות האהובות חוזרות לסיבוב נוסף שישאיר אתכם בפה פעור ובציפייה לעוד. אני חייבת גם לציין את הגאונות שהיא מיק וסוזנה שפשוט עשו לי את הספר(: הספר מאוד לא צפוי ומפתיע בטירוף, והוא בכלל חווית קריאה מהנה.

אז למה אתם מחכים? לכו תשיגו את הספר!(:

מתוך התקציר:

פעם,

,מלאך ובת שטן התאהבו 

.והעזו להאמין בקיומו של עולם שלא יהיו בו שפיכות דמים ומלחמה

קארו, סטודנטית לאמנות ויד ימינה של מפלצת מיתולוגית, זכתה סוף סוף בתשובות לשאלות שהטרידו אותה במשך כל .חייה. עכשיו היא יודעת מי היא - וגם מה היא

אבל קארו גילתה גם סוד נוסף: עקיבא, המלאך שהתאהבה בו, הוא האויב, והוא בגד בה. בעקבות בגידתו של עקיבא חרב עולמה, וקארו איבדה את כל מי שאהבה אי פעם. כעת עליה להחליט כמה רחוק היא מוכנה ללכת כדי לנקום את .מותם של בני מינה

בסיפור מלא יופי ושברון לב, סודות ובחירות בלתי אפשרויות, קארו ועקיבא מוצאים עצמם משני צידי המתרס במלחמה .עתיקת יומין

בעת שקארו ובני בריתה עסוקים בבנייתו של צבא מפלצתי בארץ של אבק ואור כוכבים, עקיבא יוצא לקרב אחר לגמרי: .הקרב על הגאולה - והתקווה

?אבל האם ניתן להציל אותה עדיין? והאם תוכל קארו לסלוח לו אי פעם

המלצת קריאה - הרץ במבוך

תארו לעצמכם שיום אחד הייתם מתעוררים בתוך קופסא חשוכה, ולא הייתם זוכרים שום דבר חוץ מאת שמכם. לא איפה גרתם, לא מה לבשתם אתמול ולא את הגיל שלכם - את שמכם בלבד. ככה בדיוק נפתח ה"רץ במבוך". תומס מתעורר בתוך מקום שנקרא "הקרחת" - שטח המוקף חומות, שמבחוץ להן ישנו מבוך ענק ובלתי אפשרי לפיצוח. כשתומס מגיע הצרות מתחילות ומוציאות את נערי הקרחת מהסדר שהיו בו.

מתוך התקציר:

כשתומס מתעורר במעלית, הדבר היחיד שהוא מצליח לזכור הוא שמו הפרטי. אין לו שום זיכרונות על הוריו או על ביתו, והוא אינו זוכר גם איך הגיע למקום שבו הוא נמצא. הזיכרון שלו ריק.

אבל הוא לא לבד. כשדלתות המעלית נפתחות, תומס מוצא את עצמו בתוך קבוצה של נערים שמקבלים את פניו ב"קרחת" – מתחם ענקי מוקף חומות אבן.

הנערים ב"קרחת", בדיוק כמו תומס, אינם יודעים למה או איך הם הגיעו לשם. הם יודעים רק שבכל בוקר עד עכשיו נפתחו בחומה דלתות אבן עצומות שמובילות אל המבוך שסובב אותם, ובכל לילה הן ננעלו; שאחת לשלושים יום נשלח במעלית עוד נער ל"קרחת"; ושאף אחד אינו רוצה להיתקע במבוך אחרי רדת הלילה.

יום אחרי תומס מגיעה במעלית נערה – הנערה הראשונה שנשלחה למקום אי פעם. מפתיע אף יותר הוא המסר שבפיה. הנערים תמיד היו משוכנעים שאם יצליחו למצוא את דרכם החוצה מן המבוך שמסביב ל"קרחת", יש להם סיכוי לחזור הביתה... גם אם אין להם מושג איפה הבית הזה נמצא. אבל עכשיו מסתמן שאולי אין מוצא מן המבוך.

משהו בבואה של הנערה מעלה בתומס זיכרון עמום. משהו אומר לו שאם רק יצליח להגיע אל הסודות האפלים שמסתתרים בתוך מוחו, יצליח לפתור את התעלומה שנקלע אליה.

המעניין בספר, הוא שהסופר כאילו ממציא מדינה חדשה. הוא מספר על מקום חדש, חוקים חדשים ואפילו סלנג חדש ("שיץ על זה!") - וגורם לקוראים להיות מרותקים לספר.

הספר סוחף את הקוראים לקרוא עוד ולגלות על עברו של תומס והקשר שלו לאירועים המטלטלים שקורים ב"קרחת".

הספר הצליח מאוד בחו"ל וכרגע בשלבי הפיכה לסרט - אז רוצו (See what we did there?) לקרוא!

אזהרה - זהו הספר הראשון בסדרה. אתם יודעים מה זה אומר? סיום מותח, כמובן!

המלצת קריאה - אגדה

דיי הוא פושע מבוקש. אפשר להגיד ש"אגדה" ברחבי הארץ. מישהו שאיש לא ראה, איש לא יודע כיצד הוא נראה, אך רק יודעים שהוא מסוכן.

יוני היא תלמידה מחוננת, לוחמת מוכשרת, שבאה ממשפחה מיוחסת מהרובע העשיר של לוס אנג'לס.

ביום בו אחיה של יוני נרצח, ודיי הוא החשוד העיקרי, נוצר ביניהם קשר. יוני נשבעת לתפוס את הרוצח של אחיה ולהרוג אותו.

דיי בטוח שלא הוא היה זה שרצח את אחיה.

לאן יוביל הסיפור? איזו אמת תתגלה? האם המפגש של יוני ודיי אכן מקרי?

את הספר "אגדה", שהוא דרך אגב, רב מכר אמריקאי, קראתי תוך זמן קצר.

העלילה שלו מרתקת, לא צפויה, והוא שונה מאוד מספרי הנוער העכשוויים.

מחפשים חוויה חדשה, עלילה חדשה, ספר חדש להיסחף לתוכו? זה הספר בשבילכם.

תאהבו אותו בעיקר אם אתם חובבים של ספרי פנטזיה, סיפורים עתידניים והרפתקאות.