המלצת קריאה - לפני שאפול

הפעם, במקום המלצה אחת ויחידה, החלטנו להביא לכם שתי המלצות- על אותו הספר!

המלצה ראשונה:

״לפני שאפול״ הפתיע אותי מאוד. משום מה, חשבתי שהוא מאותם ספרים שהרעיון שלהם נחמד, והביצוע ככה... חצי כוח שכזה. אני מאושרת לומר שטעיתי מאוד לגביו.

הספר מספר על סם קינגסטון, נערה פופולארית בכיתה י״ב שחיה בעיירה בארצות הברית. עד כאן הכל טוב ויפה נכון? הקטץ׳ הוא, שהיא נהרגת בתאונת דרכים בפרק הראשון של הספר. אתם בטח תוהים איך בדיוק אפשר לכתוב ספר על דמות ראשית שמתה בפרק הראשון, נכון? טוב, אז היא לא בדיוק, ב100%, מתה. במהלך הספר, ניתנת לה ההזדמנות לחיות את היום האחרון בחייה במשך שבע פעמים. איך? לעולם לא נדע.

הדבר הכי בולט בספר הוא תהליך השינוי שסם עוברת. בתחילת הספר היא נערה פופולארית ״טיפוסית״, שתרד על כל אחד ולו כדי להשתעשע, בלי לשים לב להשפעה החזקה שלה על הסביבה. אבל לאט לאט, לאחר שהיא מבינה מה קורה (אף אחד לא נתן לה התראה מראש שהיא עומדת למות, ואז לחיות שוב את אותו היום במשך שבע פעמים), היא מתחילה להבין את ההשפעה שלה על הסביבה ואת אופי הסביבה כלפיה.

הדבר המדהים בספר לדעתי, הוא שהוא מספר על החיים ועל המוות כאחד. הוא ממחיש בצורה מרתקת את ההשפעה של אדם אחד על חיי אחר, במגוון דרכים שונות, שאותן תוכלו לראות רק אם תקראו את הספר. 

הספר, שלכאורה נראה שטחי ולא יותר מידי מיוחד, עמוק יותר ממה שאתם חושבים. אני לקחתי ממנו המון מסרים לחיים. ממליצה גם לכם:)

המלצה שנייה:

אתם מכירים את הספרים האלו, שאתה חושב שאתה יודע מה הולך לקרות בהמשך, אבל אתה בכל מקרה במתח לקרוא עוד עמוד, ועוד עמוד ועוד עמוד, ובסוף אתה מגלה שזה בכלל לא מה שחשבת?
"לפני שאפול" הוא אחד מאותם הספרים האלו.

לפני שקראתי את "לפני שאפול", קראתי את התקציר. הייתי בטוחה שאני יודעת בדיוק מה הולך לקרות. התברר לי שלא.

לסמנתה קינגסטון היה הכל: החבר הכי שווה בעולם, שלוש חברות מדהימות, והרבה כבוד בתיכון שלה. יום שישי ה-12 בפברואר היה אמור להיות עוד יום נפלא בחייה. אבל הוא הופך להיות יומה האחרון.
ואז היא מקבלת הזדמנות נוספת. שבע הזדמנויות, בעצם. לחיות שוב ושוב את יומה האחרון במהלך שבוע מופלא אחד. אט אט היא תפענח את התעלומה האופפת את מותה, תבין את ערכם האמיתי של הדברים שהיא עלולה לאבד, ותגלה את כוחה לשנות לא רק את חייה אלא גם את חייהם של אחרים.

הספר הזה, הוא ספר מיוחד. הוא מיוחד מהרבה מאוד בחינות – הדמות הראשית היא דמות שבאה מהטופ –הכי מקובלת שיש לה הכל. חוץ מזה, הדמות הראשית מתה מיד בפרק הראשון. תודו שזה מיוחד!

זה אמנם ישמע קלישאתי, אבל קראתי את הספר בנשימה עצורה. היו לי רגעים שהייתי בטוחה שאני יודעת מה עומד לקרות, ובסוף זה התנפץ לי בפנים כמו צונאמי.
סם מייצגת דמות שלא כולם יוכלו להזדהות איתה בהתחלה. אפילו להיגעל ממנה ומחברותיה. אבל עם הזמן סם עוברת שינוי משמעותי, ומתגלים עליה כל מיני פרטים חדשים, שגורמים לעלילה לסחוף אותך עם הספר.

בקיצור, תכינו את עצמכם לכמה הערות מהמורים, כי זה אחד מאותם ספרים שקוראים מתחת לשולחן בשיעור – כי פשוט אי אפשר להפסיק (;

המלצת קריאה - מסובך

כולם אמרו לי להיות בנאדם. אף אחד לא אמר לי איך.

כל חייו היה טיילר מילר תלמיד רגיל שלא מעניין אף אחד. כל זה משתנה כשהוא מרסס כתובת גרפיטי בבית הספר וכעונש נאלץ לעשות עבודות שירות כל הקיץ. פתאום הוא בולט בשטח... מלכת השכבה בת'אני מילבורי נמשכת למוניטין המפוקפק ולשרירים שפיתח, ונראה שמצבו החברתי של טיילר עומד להשתנות. אבל כניסה לחברת המקובלים היא עסק מסוכן, וכשהעניינים מתחילים להסתבך, טיילר יוצא להגן על עצמו, חמוש בתסכול, במחבט בייסבול, וברצון החזק להיות בן אדם טוב למרות הכול.

כשהתחלתי לקרוא את "מסובך" הגדרתי אותו כספר "קליל". הוא נראה לי בדיוק כמו קומדיות היי-סקול אמריקאיות- רק מגוף ראשון. לא שזה רע, כן? לפעמים ספר קליל זה בדיוק מה שצריכים. ואז הגעתי לחצי הספר - ופתאום הוא התהפך 180 מעלות. פתאום הוא לא היה כזה קליל. הוא היה יותר.. "עמוק". ובכל זאת- או בעקבות זאת- הוא מהנה מאוד. השילוב בין הקלילות של ההומור של הדמות הראשית, ובין העלילה ה"כבדה" שעוברת עליו, נותן לספר איזון מושלם. זה ספר שלא מורידים מהידיים- בדיוק מסוג הספרים של "רק עוד פרק אחד". מומלץ בחום (במיוחד לימי חורף גשומים)!

המלצת קריאה - הקיץ שבו הפכתי ליפה

לאחרונה קראתי ספר מקסים, מהרגע שהתחלתי לקרוא אותו היה לי קשה להניח אותו לרגע (כי מי צריך לעשות שיעורים?) וסיימתי אותו עוד באותו היום.

הספר כתוב בצורה שאני מאוד אוהבת. הוא מספר על תקופת זמן מסוימת- על קיץ אחד, אבל מדיי פעם גם עולים זיכרונות מהעבר, מהקיצים הקודמים. הספר מספר על בלי, נערה שכל החיים שלה מסתכמים בקיץ, בקיץ היא, אימה ואחיה נוסעים לבית הקיץ, שם הם מבלים עם סוזנה ושני בניה- ג'רמיה וקונרד. עכשיו, כמה מפתיע, בלי מאוהבת בקונרד מאז שהייתה קטנה. אבל בקיץ הזה, הכל, כולל יחסה של קונרד אליה, משתנה...

אני לא ארחיב במילים בשביל לא להרוס לכם את החוויה שבקריאת הספר, אבל עצה ממני- אם במקרה יש לכם כסף מיותר, לכו לקנות את "הקיץ שבו הפכתי ליפה";)

המלצת קריאה - גאווה ודעה קדומה

המלצה מאת ספיר פנקר, זוכת תחרות ההמלצות שלנו!

ההמלצה שלי על "גאווה ודעה קדומה" מאת ג'יין אוסטן-
בעידן המודרני שלנו מגלים עוד ועוד סופרים מבטיחים. הספרים בעלי עלילה מרתקת, שפה קלילה ורומנטיקה חוצת גבולות!
אכן, כל ספר שונה ומלא במורכבות שונה, אך לעיתים כל מה שנחוץ לנו זה דווקא פשטות. "גאווה ודעה קדומה" מאת ג'יין אוסטין, מספק לנו את זה ויותר!

הספר מספר על משפחה של הורים וחמש בנותיהם, החיים במאה ה-19. האם היא אישה קולנית וגסת רוח המחפשת לבנותיה שידוכים של גברים עשירים ומצליחים.
הספר מתמקד באליזבת בנט, האחות השנייה.
למרות שאליזבת לא ניחנה ביופי כובש כמו אחותה הבכורה ג'יין, ניתן לומר עליה שיש לה מעלות רבות מאוד: היא פיקחית, שנונה ובעלת דעות עצמאיות, מה שלא היה נהוג בתקופתה.

הספר מדבר על בחירה חופשית, על תככי המעמד הרם להישאר כמעמד השולט, ומתמקד באהבה יוצאת דופן, שלמרות שהחברה לא מקבלת זאת בעין יפה, סיפור האהבה פורח...
אנו מוצאים סיפור אהבה, לא מתוחכם במיוחד, שדווקא פשטותו והתקופה שבה נכתב סקרנו אותי מאוד ושבו את ליבי.
למרות שעברו לפחות 100 שנה מאז כתיבתו, הספר נשאר בדפי ההיסטוריה שבליבי.
בעולם של מוסכמות חברתיות מסוימות, הסופרת הביעה אומץ בעולם של גברים, כתבה ספר לגמרי בעצמה, ואף יצרה גיבורה שמשקפת את שנינותה ופיקחותה שלה.

מכל ספרי ג'יין אוסטין, אני מוצאת את עצמי מרותקת לספר הזה, לא כל כך מקורי בימינו, אך בעיניי זהו חברה הנאמן ביותר של האישה בשעת כאב.
כאשר תרגישו בודדים, או מאוכזבים מהעולם כדאי לכן לדעת זאת:
ישנו חבר אחד, שיעלה על פניכן חיוך קורן. ישנו ספר אחד שלא משנה באיזה מצב תהיו, הוא יהיה שם, מחכה שתשקעו לתוכו, וזהו "גאווה ודעה קדומה". זהו ספר על אהבה טהורה, שגוברת על כל מכשול.
לעיתים כל מה שצריך הוא סיפור פשוט, על תקופה מסקרנת שלא חווינו כדי להעלות מחדש את התקווה ואת הרוח.
השפה אינה פשוטה, אך כל אוהב ספרים אמיתי יקבל עליו את האתגר וימצא את עצמו מאוהב בסיפור. זה מה שקרה לי.

המלצת קריאה - גנבת הספרים

המלצה מאת שני כספי, זוכת תחרות ההמלצות שלנו!

גנבת הספרים נכתב על ידי מארק סוזאק, סופר אוסטרי שזהו ספרו הראשון.
המוות עסוק מאוד, בייחוד בתקופה הזאת שלגרמניה הנאצית, מלחמת העולם בפתח- אבל הכול רק מתחיל. היטלר כבר בשיאו בשלטון, המהפכה הנאצית מתחוללת בכול רחובות גרמניה. אפילו במינכן, העיירה הקטנה שאליה מגעיה ליזל.
ליזל היא ילדה בת 9 (אני מקווה שאני לא מתבלבלת). הוריה נשלחו למחנות על רקע דעותיהם הפוליטיות, והיא ואחיה נשלחו אל משפחת אומנה. אבל אחיה לא שורד את המסע. ליזל מגיעה אל מינכן, לאחר שנתלשה מכול מה שהיה מוכר לה עד היום, אם בכלל היה דבר כזה. היא מעולם לא קיבלה השכלה, אבל היה לה את הוריה, את אחיה. עכשיו כול זה נלקח ממנה.
המשפחה שאליה היא מגיע כוללת שני אנשים,בעל ואישה. הנס ורוזה הוברמן. הנס הוא נגן אקורדיון מקסים שמיד שובה את ליבה של ליזל,ומתפקד כאביה מאז והלאה, והקשר שנקשר בניהם מיוחד מאין כמוהו.רוזה היא אישה קשת רוח, אבל גם היא תופסת מקום בליבה הקטן של ליזל ממינגר. ויש את רודי, הילד שליווה את ילדותה ונשמר בזכרונה עד סוף ימיה. כן, יש לו השפעה כזאת על אנשים. לליזל ממינגר יש סוד קטן, שאותו היא חולקת רק עם הקרובים לה ביותר. היא גנבת ספרים. הספר הראשון שגנבה היה מדריך לקברן המתחיל בהלוויית אחיה, ואחריו עקבו רבים אחרים. הספרים מספרים לה את כול מה שהיא בעצמה לא יודעת, על העולם שהיה יכול להיות לה, על מקומות אחרים, אנשים אחרים. הם שובים אותה בקסמיה, והיא לא יכולה לעצור בעצמה מלגנוב אותם, כול פעם מדש. הספרים הם חבריה הקרובים ביותר.

הספר מסופר מנקודת המבט של המוות, שמראה עניין מיוחד בליזל לאחר שהוא נתקל בה במות אחיה. אבל נדמה שהסופר קצת שוכח את זה לפעמים אז אין דאגה- זה בכלל לא ספר מזעזע. זה גם לא ספר שואה, למקרה שתהיתם.
הוא כתוב בצורה פשוט... מדהימה. הפיוטיות בדיוק במקום הנכון, הסופר הצליח לא להיגרר לתיאורים מוגזמים, אלה לתיאורים ציוריים בדיוק ברמה ששובה את הלב, באמת . אפילו שיש התייחסות בייחוד לרגשות של ליזל בתור גוף שלישי, הסופר לא פוסח על דמויות אחרות, ומבהיר בצורה מדהימה את היופי שבתוך כול אחת מהן. כול הדמויות שובות לב, אחת אחת. אני במיוחד נדהמתי מהיופי שבו הסופר מצליח להעביר את נקודת המבט של ילדה תמימה, שהמציאות נושכת בה- על המלחמה.

זהו בערך, אני מקווה שאיך שהוא הצלחתי לכתוב את זה כמו שצריך. אתם מוזמנים להשאיר לי את ההתרשמות שלכם מהספר, אני אשמח אם עוד אנשים יקראו אותו.

המלצה מאת אלה גרופמן - הזוכה בקטגורית הפופולאריות בתחרות ההמלצות!

השנה 2059.

פייג' מארני, בת 19, עובדת בעולם התחתון של סאיון לונדון. היא בת חסותו של שר-צל, ועליה להשיג בשבילו מידע על ידי פריצה לנשמות של אנשים אחרים. פייג' היא חוצת חלומות - ובעולם של שלטון סאיון, היא בוגדת עם כל נשימה שלה.

ביום שחייה משתנים לעד, פייג' נחטפת, ואחרי שמזריקים לדמה סם הזיות, מעבירים אותה אל אוקספורד, מקומה של מושבת העונשין שאול 1. העיר מוחזקת בחשאי כבר מאתיים שנה בידי גזע רב עוצמה, לא אנושי, הנקרא רפאים. פייג' תהיה מעתה שבוייה אצל ''הסוהר'', מבני הרפאים הנעלים ביותר. הוא אדונה, והוא גם המנטור שלה, אבל הוא האויב המובהק ביותר שלה. פייג' מארני היא מעתה 40 - 59 - XX. כמו כל בני האנוש בשאול 1, היא נקראת במספר, לפי המועד שבו הגיעה לעיר, מועד שנקרא "עונת העצמות".

רק כדי להיות הוגנת, אני חייבת לציין שקניתי את הספר בידיעה שאני לא אקרא אותו בזמן הקרוב. לא רציתי להתחיל שוב סיפור חדש על גיבורה עם כוחות פלא שנקלעת לתוך משולש אהבה. אבל בגלל החופש והזמן הפנוי, מצאתי את עצמי קוראת ללא הפסקה (כמה מפתיע. . .) וגיליתי שהספר שונה לגמרי ממה שחשבתי.

אמנם זה עולם חדש, עלילה חדשה, סופרת חדשה, אבל אתם תתאהבו לתוך הספר. הוא לא דומה לשום דבר שהכרתם.

אני ממליצה בחום! ורק עצה אחד לסיום, אם תחליטו לקרוא את ''עונת העצמות", תכינו את עצמכם טוב טוב לסוף - אתם תהיו צמאים לספר המשך.

המלצת קריאה - ואנגרי

מכירים את ההרגשה הזאת, כשאתם מסיימים ספר, ומרגישים כאילו חייתם חיים שלמים עם הדמות הראשית? ועכשיו, כשהספר הסתיים, משהו חסר לכם בלב, כאילו איבדתם חבר קרוב. מכירים או לא מכירים, כך הרגשתי כשסיימתי לקרוא את ״ואנגרי״. 

ואנגרי מאטאיי היא (או בעצם- הייתה, לצערי הרב) אחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של מדינת קניה. היא הייתה מבריקה בחכמתה, פמינסטית, אוהבת טבע גדולה והכי חשוב- אישה שלא נכנעת לשום מוסכמה חברתית. היא הייתה אדם מעורר השראה, שגרמה למהפכה בגודל רציני (ואפילו זכתה בפרס נובל לשלום על כך).

הדבר הנפלא בלקרוא ספר על חייו של אדם, היא האפשרות לחוות אותו ״בגובה העיניים״- ללמוד על איך שחונכה והחוויות שעברה שבסופו של דבר גרמו לה להיות מי שהייתה. זה היתרון הענק בלקרוא ספר על דמות במקום ללמוד עליה מעט בשיעור, או לקרוא קצת בויקיפדיה.

מאוד נהניתי לקרוא על מקומות שבהם הייתי, בקניה. נהניתי לקרוא על התרבות השונה של השבטים הקנייתים- הרבה התנהגויות בספר היו שונות מאוד מהנורמה שלנו- בתי הבוץ שבהם הם גרים, ההליכה במשך שלוש השעות לבית הספר כל בוקר, ההתרחצות בנחל, הרגליים היחפות.

בספר גם לומדים על תקופות בהיסטוריה של קניה- בתחילת הספר מתוארת השליטה של הבריטים בארץ, המאבק נגדם, והפיתוח שהם גרמו לו. לאחר עזיבתם אנו לומדים על תקופת ההתייבשות של קניה, בעקבות כריתת העצים המרובה. לבסוף אנו מגיעים למהפכה הפמיניסטית, האקולוגית והדמוקרטית, שקרתה בזכות מאבקיה הרבים של ואנגרי.

אני ממליצה מאוד על הספר. הוא לימד אותי שכל אחד, אפילו האדם הכי "קטן" ו"לא חשוב" בעולם, יכול לגרום לשינוי. והאם זו לא המטרה של העמוד שלנו?

״את רואה, אמא, הרעיונות החדשים שלך נקלטו אצלי וזרעו בי רעיונות חדשים נוספים. המחשבות של בני האדם דומות כל כך לזרעי הצמחים שהרוח מפיצה אותם לכל עבר.״ התכסתה ואנגרי בשמיכה. ״וכשהרוח מפיצה אותם הם נופלים לאדמה והטובים שבהם נקלטים בה וצומחים...״