המלצת קריאה - המשחק של אנדר

אתם יודעים מה אני אוהבת? אני אוהבת ספרים שהם ישר ולעניין. ספרי "תכל'ס". ספרים שמכניסים אותך ישר לעלילה, בלי יותר מידי הקדמות מיותרות, וישר סוחפים אותך הלאה אל מעמקי הספר. לא שיש לי בעיה אם ספרים שלוקח להם זמן להתפתח- להפך, אני מאמינה שצריך לתת לכל ספר צ'אנס, גם אם עברו 100 עמודים והוא עדיין לא מעניין. והיו ספרים כאלה, שבסוף מצאתי אותם מעניינים ביותר, אבל ספרי תכל'ס תמיד עדיפים. ולמה אני מברברת פה וממציאה מושגים חדשים? כדי לשכנע ולהמליץ לכם לקרוא את "המשחק של אנדר".

"המשחק של מי? מתי זה יצא, לא שמעתי על זה!" כן, אני יודעת. זה ספר טיפה

ישן. ובכל זאת- הוא בכלל לא רע! כל חובב מדע בדיוני יתחבר מיד לספר- שמספר על חייו של אנדר, ילד קטן שנשלח לתוכנית אימונים אכזרית במטרה להילחם בגזע חייזרים שמאיימים לפלוש לכדור הארץ. עלילת תכל'ס, סוף מטלטל- צריך יותר מזה? רוצו לקרוא לפני הסרט! (שיוצא היום – בטוחים שתספיקו!)

מתוך תקציר הספר:

כשגזע של חייזרים מאיים על האנושות, עוזב אנדר וויגין בן השש את ביתו ואת משפחתו בכדור הארץ, ויוצא לחגורת האסטרואידים. הוא נכנס לבית הספר ללחימה, שבו נשלטים חייו על - ידי משחקי תודעה וקרבות דמה הנערכים ברצינות קטלנית. חושים חדים, חמלה וגאונות הופכים את אנדר לטוב מכולם במשחקים אלה. אך בעודו מתאמן, קרב יום הפלישה. אנדר נדחף עד לגבולות יכולתו וכוח הסבל שלו, מכיוון שהגורל אשר הממונים עליו מייעדים לו הוא ייחודי ויוצא דופן.

המלצת קריאה - לכודים באפלה

תארו לעצמכם איך הייתם מרגישים אם הייתם מגלים יום אחד שאחת מהאגדות עליהן גדלתם היא נכונה, אמיתית, חיה ונושמת. זה מה שקורה לנמש הקטנה- יום אחד היא מתעוררת מדקירה בראשה ומגלה כי מקור הדקירה הוא נשר אשר תלש את אחת משערותיה... ברגע זה מתחיל סיפור מדהים, ובמהלכו נמש מגלה שהאגדה שאימה נהגה לקרוא לה בילדותה- על מלך הנשרים ומלכת השערות, מתרחשת במציאות. נמש נסחפת אל תוך עולם שאינה מכירה- שלעיתים גם אינו פועל על פי חוקי האגדה. היא פוגשת אנשים חדשים, כאלה שרוצים בטובתה, כאלה שלא, וכאלה שנלקחו ממנה מזמן... 

הספר 'לכודים באפלה' (של סיגלית דיל- סופרת ישראלית הידוע בספרי המסתורין שלה) מתח וריתק אותי, ואני רק יכולה להמליץ למי שאוהב ספרי אימה לרוץ ולקרוא אותו במהירות האפשרית.

מתוך תקציר הספר:

אזהרה לקוראים: בלילות אפלים שהירח אינו נראה בהם הקפידו לכבות את האורות בביתכם ולהגיף היטב את חלונותיו. היזהרו מנשרים ואל תניחו להם לתלוש שערה מראשכם, פן תרדוף אתכם מלכת השערות המרושעת בעזרת שליחיה הנאמנים ולא תניח לכם עד שתלכוד אתכם ותנקום בכם את נקמתה המתוקה.

המלצת קריאה - עלייתו של מספר תשע

יש לי וידוי! לפעמים אני קונה ספרים ולא קוראת אותם באופן מיידי. אני משכיבה אותם על המדף ונזכרת בהם אחרי שנה-שנתיים. ככה קרה לי עם "אני מספר ארבע" - קניתי אותו במחשבה שכדאי לקרוא את הספר לפני שאני רואה את הסרט, ושכחתי אותו על המדף במשך שנה+. אבל (!) לא נטשתי אותו לגסוס לנצח! בתחילת הקיץ בחרתי אותו לאחד משלושת הספרים שלקחתי לטיסה (וזה, רבותי, כבוד גדול). ושמעו - הוא לא אכזב לרגע.

מהי הכריכה האהובה עליכם?

הספר (והסדרה "בני לוריאן") מספר על תשעה חייזרים שנשלחו לכדור הארץ לאחר שגזע אחר של חייזרים ("המוגדוריאנים") תקף את הכוכב שלהם, במטרה לנצח אותם  ולחזור לכוכב שלהם. אה, ויש את הקטע המגניב שהם ממוספרים, וכל עוד הם לא נפגשים אחד עם השני אפשר להרוג אותם רק לפי הסדר. ויש עוד קטע שהם יכולים לפתח יכולות אדירות כמו בלתי נראות, ראייה בחושך וכו'.

אם לא הבנתם עד עכשיו שאתם חייבים לקרוא את הסדרה הזאת, אז תאלצו לסמוך עלי. אלה בדיוק סוג הספרים שכשאתה קורא - הכל עובר לך כסרט מול העיניים. יש המון אקשן, דמויות מעניינות, רגשות של המספר - וכל ספר משובח יותר מקודמו בסדרה (ככל שהסדרה מתקדמת, יש יותר נקודות מבט שונות של דמויות חדשות ומעניינות!).

תוסיפו אותו עכשיו לרשימת הקריאה שלכם! רק קחו בחשבון שתאלצו לחכות בקוצר רוח לספר הבא:)

המלצת קריאה - קארי

אם יש משהו אחד שאתם צריכים לדעת עלי, זו העובדה שאני לא סובלת לראות סרט בלי לקרוא קודם את הספר עליו הוא מבוסס (במידה ויש כזה, כמובן, אחרת כל המשפט הזה לא רלוונטי!). לכן, לקראת "נובמבר הגדול" - נובמבר 2013, שעומדים לצאת בו המון סרטים נהדרים (כדוגמת "התלקחות", "ההוביט", "המשחק של אנדר" ועוד) - החלטתי לעשות השלמות קריאה.
היום, במקרה, החלטתי להמליץ דווקא על ספר שהסרט שלו יצא כבר מזמן, אבל לאחרונה יצא לו חידוש (ובהתאם לכך גם הוצאה מחודשת לאור בארץ). "קארי" של סטיבן קינג – נשמע מוכר?

מתוך תקציר הספר:

קארי וייט חיה בעיירה קטנה עם אמה הדתית הקנאית שממררת את חייה (בלשון המעטה, אם ניתן להוסיף). בבית־הספר היא הנערה המוזרה והדחויה. היא לעולם אינה לובשת את הבגדים המעודכנים, או אומרת את הדברים הנכונים, או מבינה את הבדיחות - שהן בעיקר על חשבונה. ואז, ברגע של חסד לא צפוי, מקבלת קארי הזדמנות להיות נערה רגילה וללכת כמו כולם לנשף הסיום של התיכון. אלא שבין השמלות הנוצצות וקישוטי הנשף אורב לה מעשה של אכזריות בלתי צפויה.
ואולם, איש אינו יודע שלקארי וייט יש כישרון מיוחד. היא יכולה לגרום לדברים לנוע באוויר בכוח מחשבתה בלבד. היא יכולה לגרום לדלת להיסגר, למאפרה ליפול, לספר לרחף באוויר. היא יכולה גם להפוך את הנשף למאורע שאיש מבני כיתתה לא ישכחו לעולם.

אם לא הבנתם זאת עד עכשיו – "קארי" הוא ספר אימה. אימה כזאת שתעשה לכם צמרמורת. אימה כזאת שמומלץ לקרוא אותה באמצע ליל חורף קר, מתחת לפוך, קריאה ממושכת אל תוך הלילה (ברצינות, כדאי לקחת ארבע שעות "חופשיות" ולקרוא את הספר בלי הפסקה. זה מעצים את החוויה, מניסיון!).
האם הספר לאמיצים בלבד? אני חושבת שכולם צריכים לתת לו צ'אנס. על אחת כמה וכמה אם אתם מתכוונים לצפות בסרט.

מה שמעניין במיוחד בספר, הוא צורת כתיבתו. הוא לא כתוב בגוף ראשון, וגם לא בשלישי – הוא ערבוב של הכל עם הכל. יש קטעים מנקודת מבטה של קארי עצמה, יש קטעים מתוך דוחות שנכתבו על המקרה המרכזי בספר, יש מחשבות של הדמות באמצע המחשבות של הדמות, יש חקירות משטרה, כתבי עיתונות – מה לא. ייתכן שחלקכם לא יאהב את הספר דווקא בגלל סגנון הכתיבה הייחודי שלו. אני חושבת שהכתיבה היא זו שגורמת לספר להיות כל כך חווייתי. מה שגורם לי לתהות – מה יקרה לכל זה בסרט? מה שמביא אותי למסקנה הראשונית –לקרוא ספרים תמיד לפני הסרטים. רואים? בסוף הוכחתי לכם משהו עם החפירה הזו! Have a happy reading.

המלצת קריאה - הלב של ליליום

זוכרים שאמרנו שרוב הפעילות של הבלוג תוקדש להמלצות קריאה? טוב, הנה אנחנו מקיימות!

בכל יום ראשון וחמישי נפרסם המלצה על ספר שמאוד נהנינו לקרוא, בתקווה שנעודד אתכם לקרוא אותו!

ועכשיו, קבלו במחיאות כפיים (כנפיים!) סוערות, את המלצתנו על "הלב של ליליום", מאת עמי גדליה!

אם הייתם מרגישים כאב כל כך עמוק, והייתה לכם את האפשרות לא להרגיש אותו יותר, אך יחד עם זאת, לא להרגיש כלל. מה הייתם עושים? על השאלה הזאת ליליום עונה בקלות. היא מוכנה שייקחו ממנה את כל הרגשות- את השמחה, האושר, ההתלהבות, הרחמים, העצב, ובלבד שיילקח ממנה גם הכאב. הסיבה להחלטה של ליליום, היא כמובן, איך לא, כאב לב שבור. לאחר שנלקחים מליליום כל הרגשות, הסובבים אותה שמים לב לשינוי בהתנהגותה. השינוי הזה מתבטא בין דפי הספר וגורם גם לנו לשאול- האם היינו מוותרים על רגשותינו, אם יכולנו למחוק יחד גם את הרגשות הרעים שקשה לנו לחיות איתם?

בקיצור, הלב של ליליום הוא ספר מעניין, מותח, ולמרות שלעתים קצת צפוי- הוא שואב אותך לתוכו עד סופו (אצלי לפחות עם שאלה של- 'מה?! זה כבר נגמר? יכול להיות שהם שכחו להדפיס את העמוד האחרון?').

מה דעתכם? האם קראתם את הספר? האם תרצו לקרוא אותו בעקבות ההמלצה? שתפו אותנו בכל!

מערכות יחסים ב"בני הנפילים"

אנו ממשיכים עם פרסום הכתבות הנפלאות מהתחרות! והפעם, קבלו את כתבתה של שקד מילוא, על מערכות היחסים בספרי "בני הנפילים"! 

זהירות! ספוילרים!

במערכות היחסים הרומנטיות בשלושת הספרים הראשונים בסדרת "בני הנפילים", היו המון פרטים מעניינים, עליות ומורדות, שינויים בהרגשות, בתחושות שלנו ושל הדמויות. רציתי לספר מה לדעתי מושך ומעניין אותנו במערכות אלה, ואיך הן מתמשכות על פני הספרים.

ניקח לדוגמה את המערכת הבולטת ביותר, שרוב התוכן והעלילה בספר סובבים סביבה, קליירי וג'ייס. לפי התחושה שלי, ניתן להבחין שכבר מההתחלה, אך לא מהרגע הראשון, ידעו השניים מה הם מרגישים אחד כלפי השנייה. למרות שלאחר הנשיקה הראשונה שלהם היה להם "ריב" היה ניתן לדעת לכל הפחות שקליירי ידעה מה היא מרגישה (ובהמשך שגם ג'ייס). כשסיימון גילה על קליירי וג'ייס הוא הכניס גם את עצמו לתמונה וחושף לקליירי שיש לו רגשות כלפיה. לאחר שמתגלה לקליירי וג'ייס שהם אחים הכל משתבש.. הם לא יודעים מה לעשות, ולא יכולים לשנות את רגשותיהם. לאחר ריב נוסף שלהם, הם מנסים להתרחק אחד מהשני. קליירי מפתחת מערכת יחסים רומנטית חדשה עם סיימון, אבל לאחר נשיקה בגלל "אילוץ" של ג'ייס וקליירי מול סיימון (ואיזבל) סיימון מבין שלו ולקליירי לא יכול להיות קשר רומנטי.

כמו כן, היו עוד מערכות יחסים רומנטיות ומעניינות לא פחות בספרים. למשל היחסים בין מגנוס ואלק, סיימון ומאיה, וסיימון ואיזבל.

אך המטרה שלי היא לא לספר את תוכן הסיפורים, אלא מה מעניין אותנו הקוראים כל כך בהן. כיוון שאני ומכרים שלי קראנו את הספרים, ואנחנו גם נוהגים לדבר עליהם (והרבה) אני יכולה להעיד שבכל מערכות היחסים בספרים יש כמה אלמנטים חוזרים:

הראשון הוא ההפתעה. פעמים רבות בספרים ניתן לצפות מה יקרה. אך יש פעמים, לרוב כשזה נוגע במערכות היחסים הרומנטיות בספרים, יש הפתעה מוחלטת בעניין, מה שגורם לנו הקוראים להתעניין ולרצות להמשיך לדעת ולקרוא על היחסים האלה.

השני הוא חוסר הידיעה והפתח לעיבוד שלנו על הכתוב. פעמים רבות משתמשת הסופרת במסתוריות ובערפול הדברים. בספרים יש הרבה סופי פרקים הקשורים במערכות היחסים, שבעצם "קוטעים" את סוף הסצנה ובכך משאירים, לנו הקוראים, מקום לעיבוד הכתוב והבנת הדברים. לפעמים לא ניתן לדעת בדיוק מה קרה, או מה הכוונה המדויקת של הסופרת, עד שממשיכים לקרוא וההסבר מתגלה במועד מאוחר יותר.

אלמנט נוסף הוא ה"אהבות האסורות"  הרבות שנמצאות בסיפור. לדעתי כמעט כל מערכת יחסים בסיפור היא בעצם "אסורה". תחילה ג'ייס וקליירי, שמגלים כבר בתחילת היכרותם שהם אחים. הדבר מונע מהם לפתח את היחסים שלהם, וגורם להם רק להתרחק ולכעוס אחד על השני רוב הזמן. לאחר שהעובדה שהם אחים מתגלה כשקר, ג'ייס וקליירי מקבלים סוף סוף הזדמנות  למה שרצו. עוד דוגמה היא היחסים בין מגנוס לאלק. בעבר בקרב ציידי הצללים הייתה סוג של "הומופוביה", ואמנם לא היה רשום את זה בבירור, אך להיות "הומו" היה אסור. בנוסף לכך, הוא התאהב במכשף, וציידי הצללים "אמורים" לפתח מערכות יחסים כאלו עם ציידי צללים. יש עוד כמה דוגמאות, כמו העובדה שסיימון הוא ערפד, דבר שעלול לפגוע גם ביחסים בינו לבין מאיה, וגם ביחסים בינו לבין איזבל.

הדבר שאותי מעניין לדעת ולקרוא עליו בספרים הבאים הוא איך הסופרת מתכוונת להמשיך את הסיפור. לפי סוף הספר השלישי, רוב מערכות היחסים "נגמרו", או יותר נכון, נקטעו ב"סוף טוב". רוב העניין בספרים היה הקטע ה"אסור". עכשיו מעניין אותנו הקוראים לדעת איך זה ימשך, והאם הסופרת תצליח להמשיך לעניין, לרגש, להכעיס, להעציב ולהצחיק אותנו כל כך, כמו שלדעתי ולדעת רבים הצליחה גם בשלושת הספרים הראשונים בסדרה.

מה דעתכם? מסכימים? לא מסכימים? כתבו לנו הכל!

הארי פוטר - דרך חיים

אתמול פרסמנו לכם את כתבתה של הזוכה במקום הראשון שלנו בתחרות הכתבות, והיום תזכו לקרוא את הראיון המעניין שערכה בשבילכם ספיר הולצמן, הזוכה במקום השני!

הארי פוטר, משחקי הרעב, דמדומים ועוד רבים וטובים אחרים, נכנסו לחייהם של אנשים דרך דפי הספרים, ויצרו גם פאנדומים- Fan – מעריץ, Dom- Kingdom- ממלכה.

דמיינו לכם את הפרמיירה הבריטית של הסרט האחרון בסדרת "הארי פוטר ואוצרות המוות- חלק II.", אלפי פוטרהאדס לבושים אדום-צהוב של גריפינדור, צלקות, שרביטים, שלטים, מטאטים, צועקים אל עבר האישה הבלונדינית בשמלה הירוקה שצועדת על השטיח האדום. ג'יי קיי רולינג יכלה רק לדמיין שהספרים שלה יגררו את כל האנשים האלה למקום הספציפי הזה, ברגע הספציפי הזה. "לא יהיה ילד בעולם שלא יכיר את השם 'הארי פוטר'" היא כתבה בפרק הראשון של הספר הראשון "הארי פוטר ואבן החכמים", ואמרה אחר כך שלא היה לה מושג שזה באמת יהיה נכון.

יום לפני יציאתו של הספר השביעי והאחרון בסדרת ספרי "הארי פוטר", מעריצים פתחו אוהלים וישנו מחוץ לדלת חנות הספרים. וכל זה כדי להביא לידיהם את הספר המוכר ביותר בעולם אחרי התנ"ך.

את דנה ראיינתי בוואטסאפ, אחרי מספר קשיים טכניים שהובילו לקולות חייזריים בהקלטה שהקלטתי:

תגידי לי מה את חושבת על הארי פוטר כספר.

דנה: שלמות. המילה אחת. כאילו ממש לא מה שציפיתי מהם.

את מוכנה להרחיב?

חשבתי שהם יהיו לבנים ומוזרים כאלה אבל גיליתי שהם ממש מגניבים, ולא רק קוסמים שנלחמים נגד הרעים.

איך הייתה החוויה של הקריאה בשבילך?

את הראשון קראתי תוך שלושה ימים כשהייתי בחו"ל, וממש הצטערתי שלא הבאתי איתי את השני. את שלושת האחרים פשוט טרפתי. חוץ מהרביעי שהיה הכי פחות טוב לדעתי (סורי נוט סורי) ועכשיו אני לא מרשה לעצמי להמשיך את החמישי כי אני יודעת שבדקה שאני אתן לו גז אני בחיים לא אסיים את פרסי (עצוב אך נכון). (הכוונה ל"פרסי ג'קסון")

והדמויות?

איך אפשר להסביר? הרמיוני היא כאילו, אין עליה... רון הוא החבר הכי טוב של כל אחד. הארי קצת אנוכי לפעמים אבל אי אפשר לא לאהוב אותו. סיריוס כזה חמוד, דמבלדור הוא פשוט כמו סבא כזה שכולם אוהבים. מולי וארתור פשוט בא לתת להם חיבוק. פרד וג'ורג' מושלמים. ושפרסי ימות כבר! (פה מדובר בפרסי וויזלי)

נפלאות הספר החמישי...

"הארי פוטר" הוא הראשון מסוגו, קלאסיקה מודרנית, יצירה גלובלית. ג'יי קיי רולינג הפכה לסמל שמראה שהכול אפשרי אם יש מספיק כוח רצון ואם לא מוותרים. הספרים שלה לימדו ילדים ומבוגרים כאחד דרכי חיים, והפכו להיות מודל לחיקוי בכל העולם.
הארי פוטר זה לא רק ספר, זה דרך לחיות בין כל המוגלגים שמקיפים אותנו.